ידוע לכל שבעלות שיער חלק חולמות על תלתלים ובעלות תלתלים כמהות לשיער חלק. אני מניחה שאני לא מחדשת כאן כלום. אני הייתי מוכנה לתרום כלייה בשביל שיער חלק ולהיפרד מעול הרעמה הדורשת תחזוקה אינסופית / נראית טוב רק בקוקו אסוף, מגולגל ומתוח עד כאב.
כבר משחר ילדותי נאלצתי להתמודד עם רוע הגזירה אבל בעיקר עם תסכול אחד גדול; אני שונאת תחזוקה מחייבת, שונאת פנים תכופים, שונאת את איך שהשיער נראה יום לאחר חפיפה ובכללי - דיי שונאת את מה שהעניק לי הבורא.
בעלות השיער החלק לא משערות לעצמן כמה אנרגיה יש להשקיע בתלתלים כדי שיניחו את הדעת (ואני בכלל לא מדברת על רעמה מרהיבה, אלא על כזאת שאפשר לרדת איתה להוציא דואר). אם הן היו יודעות מה כרוך בכך, הן כבר מזמן היו מוחקות את חלקו הראשון של המשפט הפותח ונאנחות "מזל שלא בראני מתולתלת".
 |
| טיזר קטן למי שלא הבינה לאן הפוסט הזה מתקדם.. |
