"זה לא אתה, זו אני..."

מה הקונוטציה הראשונה שעולה לכן לראש כשאתן שומעות את המילה "אהבה"? פרפרים? התרגשות? חדי קרן? אין ספק שרובכן תחשובנה על מילה חיובית כלשהי, או לפחות כזו שתגרום לכן לחייך.
אך אין מה לעשות ויש להודות באמת, לפעמים האהבה פשוט כואבת. בייחוד שהציפייה גבוהה; קיוויתן ל-Happily ever after וקיבלתן במקרה הטוב סטוץ ללילה אחד..

לרגל וולנטיינ'ס 2015, פוסט שונה במקצת. לא עוד "מתנות שאתה חייב לפנק בהן את בת זוגך", חדל "המוצרים שאני אוהבת במיוחד" וממש לא בכיוון של "איך תתאפרי לקראת דייט הוולנטיינ'ס שלך". גבירותיי וגבירותיי, קבלו את "זה לא אתה, זו אני.."

אז כפי שבוודאי כבר השכלתן להבין, בפוסט זה יככבו אלו שאפרד מהם כידידים..
הבה נבהיר נקודה חשובה מראש - זה שאני לא מצאתי תחומיי עניין משותפים עם המוצרים המדוברים, לא מחייב שגם אתן לא, הרי לכל סיר יש מכסה (ואוסף הקלישאות פה הולך ותופח).

לטיול יצאנו..

היי בננות! את הסופ"ש האחרון ביליתי לי עם משפחתי בצפון. היה כייף, תודה ששאלתן.

אם מסקרן אתכן לדעת מה ארזתי באמתחתי, מוזמנות להישאר ולקרוא..

מ י נ י מ ל י ז ם

זוכרות את הביקור שלי בכרתים? בפוסט המדובר שטחתי את משנתי בנוגע "למינימליזם". מסתבר שמינימליזם היא אינה מילת גנאי הנצמדת לדרכון שלי, אלא רלוונטית בהחלט גם כשהנופש נשאר בגבולות מדינתנו היפה. בעלי היקר סובר כי "האוטו סוחב הכל" ו"עדיף יותר מאשר להיתקע בלי". בניגוד אליו, מחשבת ההיסחבות עם מוצרים יתומי שימוש מעוררת בי סלידה קשה (ככה זה כשאת בחורה פרקטית). אז הצטיידתי במינימום של המינימום, ארזתי הכל בפאוצ'ים קטנטנים ויצאתי לנופש שמחה וטובת לב.

מה באמתחתי?