הרוסה על ריסים - המדריך המלא להדבקת ריסים מלאכותיים

מעשה שהיה - אחותי הקטנה התחתנה לא מכבר ואנוכי, כבת משפחה טובה (ומסונג'רת) איפרתי את אמי ואת אחותי השנייה. אין ספק שהשקעתי בשתי הגברות את מיטב מרצי, זמני ונשמתי; הנחתי, קיבעתי, מרחתי, פידרתי, טשטשתי, תחמתי ובסופו של דבר, בעודן מציצות לעבר המראה, חיוך רחב וצבעוני נמרח על פני השתיים, כמתבקש מעלמות חן מרוצות. אממה, כיאה למשקיענית שכמותי (שגם לא ממש יודעת להעריך זמנים נכון) נשארו לי בסה"כ כעשר דקות מסכנות לאפר את עצמי. נהדר. באמת נהדר.
עשר דקות בקושי מספיקות לי לאיפור יומיומי קליל בשגרת הבוקר הלחוצה, שלא לדבר על חתונה ועוד של אחותי!!! למה אני צריכה להיות המנוולת שהורסת לה את תמונות החתונה המשפחתיות עם פרצוף גורילה???
בעודי מקללת חרישית את כל העולם ואשתו, התחלתי חיש קל בהנחת הבסיס המחייב (לדאבוני, הגורל זימן לי עור שרחוק מלהיות מושלם), פרגנתי לשפתיי ניוד חי (כי למי יש זמן עכשיו להנחת שפתון אדום מושלם?) וכך מצאתי את עצמי מתלבטת ומתחבטת בנוגע לדינן של עיניי; האם איפור ערב מודגש ובעל נוכחות מרשימה אפשרי בדקותיים האחרונות שנשארו לי? ומה הסיכוי לעשות זאת כהלכה מבלי שכל מה שיכול להתפקשש, יתפקשש? הרי שעון החול הולך ואוזל ומרפי הוא בן ז$#% לא קטן... איזו דילמה!!
ואז זה קרה! כאילו יד אלוהית מכוונת דחפה את ידי אל עבר סט ריסים שהיה מוטל לו בשקט על השידה... מעין כוח עליון בלתי מוסבר שידע יותר טוב ממני מה אני צריכה. חיש קל עיטר הצמד המעופעף את עיניי וכך נכתב מזמור הלל לריסים, שהושיעני והביאני לחתונה בשלום!