איך אפשר לחגוג את הוולנטיינ'ס מבלי לציין גם את צדו הפחות זוהר? סדרת הפוסטים הפופולארית והידועה לשמצה "זה לא אתה, זו אני" נותנת בראש לכל הפרפרים המעופפים והסוכריות הצבעוניות האופפות יום מתקתק זה. אם חסר לכן מעט מרמור בחיים, הגעתן למקום הנכון.
אז הבה נוציא מעט קיטור על המוצרים שיפרדו ממני ברבנות בגירושין מכוערים למדיי...
ביוש!
ספוגית סיליקון להנחת מייקאפ - הרשת השתוללה לאור הפצעתו של אביזר הנחת המייקאפ המהפכני, זה שלא בולע חומר, קל לניקוי, מתייבש במהרה וכמובן, סטרילי ממתחריו בתחום. אין ספק שההבטחה גדולה אך האם האפליקציה באמת נוחה ומרשימה כפי שמתבקש ממוצר שכזה? החלטתי לבדוק את העניין אך לא להשקיע ממיטב כספי בחתיכת סיליקון פשוטה אלא רכשתי מוצר זה בדולר בודד באיביי (כולה סיליקון, מה כבר יכול להיות).
ובכן גבירותיי, הדולר המדובר אותו השקעתי ברכישת הספוגית היה יכול להיות מתועל למטרות טובות בהרבה; מסטיק בזוקה בקיוסק השכונתי או ארטיק קרח בטעם לימון.
אז מה קורה פה (או יותר נכון - מה לא קורה פה?): כיוון שהאפליקטור אינו סופג חומר, קשה להטמיע את המייקאפ בעור ולהגיע באמצעותו לגימור טבעי על אף שאני משתמשת בממש מעט מייקאפ. גם אם תניחו מייקאפ באמצעות כפית, תגיעו לאותה תוצאה מזעזעת; לא ניתן לבצע באמצעות האפליקטור שום פעולת הנחה קלאסית: מריחה, סיבוב, קונטור, טשטוש, פידור, אפייה, whatever...
המריחה נראית לא אחידה, הסיבוב אינו מצליח להחליק פני שטח שאינם מושלמים (כגון קמטוטים ונקבוביות) ועל טשטוש אין בכלל מה לדבר. פשוט קחו מעט מייקאפ השפריצו אותו על הפנים ותקבלו את אותה תוצאה נטולת חן שהספוגית המצ'וקמקת הזאת משיגה.
יכול להיות שחלקכן מצקצקות בחוסר שביעות רצון "נו מה, ברור שאת לא מרוצה, לא קנית Silisponge מקורית". גבירותיי, סיליקון זה סיליקון ולא משנה מי האבא שלו. בניגוד לספוגיות דוגמת Beauty Blender שלהן פרמטרים חשובים במלאכת הנחת המייקאפ כגון חומר גלם, צפיפות, יכולת ספיגת מים וקשיות המשפיעים באופן ניכר על טיב המוצר וביצועיו.
ואם כבר "Silisponge" - "ספוג" בהגדרה הוא חומר רך ונקבובי בעל יכולת ספיגה ומן הסתם חומר סיליקוני אטום נטול יכולת זו. לא ממש ברור לי כיצד השם "Sponge" הסתנן לשמו של המוצר המקורי אבל כנראה שמישהו היה עייף מאוד כשבחר אותו.
לסיכום ולעניין - כנראה שמה שנראה כמו שתל סיליקון צריך להישאר בתוך הגוף ולא לנסות למצוא לעצמו ייעודים אחרים מחוצה לו.
MAC Retro Matte Liquid Lipcolour in Flesh Stone - משפתון הליקוויד העמיד הראשון שניסיתי מסדרה זו כבר זכיתי להיפרד ברבנות; הוא עשה V על כל חסרון אפשרי בספר: לא עמיד, מלכלך, אפליקטור מעצבן ובנוסף לכל, גם יקר. מודה שהתבאסתי לקבל שפתון נוסף לסקירה אך בפינה קטנה במעמקי לבי קיננה התקווה שאולי דווקא גוון הניוד יצליח להציל את כבוד הסדרה ויגרום לי לשנות דעתי עליה. ובכן גבירותיי - כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. כמו הגוונים הכהים, גם הבהירים לא מוצלחים במיוחד (למרות שאני חייבת להודות ששפתון ניוד הנמרח על השיניים בולט פחות מאחיו הכהה). השפתון מתפוגג ממרכז השפתיים שניות לאחר הנחתו, הפורמולה היבשה שלו אינו נעימה בתחושתה ומתגרגרת במגע עם מים ולמרות שגוון הוא עניין של טעם וריח, Flesh Stone שבאמתחתי הוא אחד המזעזעים שנתקלתי בהם בגזרת הניודים; מעין חום-אפרפר עם תת גוון ירוק חאקי. לא צבע שמישהי תשמח למרוח על שפתיה (אלא אם הוא מעורבב עם גוון אחר, במקרה הטוב).
אז יש הטוענים כי בסיבוב הנוכחי מאק שיפרו את פורמולת השפתון, צר לי לאכזב, הקשר בינו לבין "משופר" הוא מקרי בהחלט.
יציאה גרועה מבית מאק שבוודאות לא מצדיקה פרידה מ-115 ש"ח.
Gabrini Matte Lipgloss Long Lasting BB # 03 - עד עכשיו נשארתי דיי אדישה לתופעת הרשת הזאת שנקראת "גבריני" (אם אתן לא חיות על המאדים וחברות בלפחות קבוצת פייסבוק אחת העוסקת באיפור, חותמת בדם שלא פספסתן את השם המדובר). באמת ששום דבר ממוצרי החברה המדוברת לא דגדג לי (הסטנדים בחנויות סטייל "משה ובניו - חומרי בניין" לא ממש קרצו לי, המדפים שידרו צ'יפיות מתפרצת והאריזות הזכירו לי "מותגי קוסמטיקה" שראיתי פעם בשוק רמלה...) ובכל זאת, עם כמה שאני מעריכה את עצמי כבעלת עמוד שדרה ואופי חזק למדיי, הסתקרנתי לנסות את תופעת הרשת המדוברת ולבדוק הכצעקתה (מה לעשות, גם החתול נכנע לשמנת, בייחוד שצבעה ניוד מעלף).
באופן לא צפוי (או צפוי, תלוי איך מסתכלים על זה) הדייט הראשון היה מבטיח מאוד - המחיר הזול, האפליקטור הזוויתי המאפשר הנחה נוחה, ניחוח השפתון הנעים, קיבועו המהיר על השפתיים וגוונו המרהיב והאטום במריחה אחת הצליחו לגרום לי לחשוב כי "כנראה שהעדר המפרגן יודע מה טוב". לאחר שתחושת הדביקות הראשונית חולפת, הוא צולח בגבורה את מבחן הנשיקה וניכר כי עמידותו יפה גם כן (להוציא מן המשוואה אכילת מאכלים שומניים, שום שפתון לא שורד אותם). הבעיה איתו מתחילה כאשר עולה הצורך לחדשו. כן כן, חידוש שפתון אינו מצב יוצא דופן ואפילו דיי לגיטימי יש לומר וכאחת הסולדת ממראה האומברה על השפתיים (קרי, השפתון מתפוגג ומשאיר את חלקן הפנימי נטול גוון) ניכר כי השכבה השנייה לא ממש מסתדרת עם השכבה הראשונה והופכת אותה לפצ'ית, מתפוררת ולא מחמיאה במיוחד. מה גם ששתי שכבות על השפתיים מרגישות כבדות מאוד ומסכלות צרכים מינימליים טבעיים כגון דיבור, שתיה ועוד זוטות שכאלה... אז נכון ששפתונים בגימור מאט לא מצטיינים בהענקת תחושה טבעית ונינוחה לשפתיים אך גבריני ממש גורם להן להרגיש כאלו העמיסו אותן בשכבת טיט.
מסקנה - לעולם לא לבטוח בשפתון מאט המכונה "ליפגלוס" (הרי "גלוס" בהגדרה פירושו "מבריק", כאילו דהא) ובטח שלא להתפתות למוצר שפתיים שבשמו ראשי תיבות שכה מזוהים עם קרמי פנים בעלי גוון: "BB". מוזמנות להסביר לי מה הקשר בין BB לשפתון... אולי אני מפספסת פה משהו...
הספדתי את 20 השקלים שהקרבתי בעודי מקללת חרישית את העדר שגרם לי לקנות שפתון ב"משה ובניו - חומרי בניין".
Laline Face Nourishing Serum - אני חולת סרומים פנטית ונדיר מאוד שאניח קרם פנים מבלי להשתמש בסרום קודם לכן. כמה כייף לקבל סרום המתיימר להזנת העור וליחוחו בעודו מתהדר ברכיבים כגון ויטמין E, חמאת שיאה ושמן זית. בפועל, מסתבר כי הסרום של ללין ממש סתמי בביצועיו: לא מלחח, לא מפגין כישורים מרשימים בשימוש ממושך ואינו מהווה בסיס טוב לקרם שכן הוא גורם לדביקות על הפנים המלווה בתחושת כובד. גם אריזתו מעצבנת לתפעול, גימיק ה"שרוול בתוך טיוב" לא ממש עובד מה שגורם למאבקים בנסיון שחרור הנוזל לאוויר החופשי. אין בו כלום ושום דבר מלבד ניחוח ממש נעים וטעים של מלון וללא שמץ של ספק הוא אינו מצדיק את עלותו, 119.9 ש"ח.
תם לו פוסט ממורמר נוסף, מוזמנות לחלוק בתגובות את המרמורים האישיים שלכן...
יום אהבה שמח לכולן!
אז הבה נוציא מעט קיטור על המוצרים שיפרדו ממני ברבנות בגירושין מכוערים למדיי...
ביוש!
ובכן גבירותיי, הדולר המדובר אותו השקעתי ברכישת הספוגית היה יכול להיות מתועל למטרות טובות בהרבה; מסטיק בזוקה בקיוסק השכונתי או ארטיק קרח בטעם לימון.
אז מה קורה פה (או יותר נכון - מה לא קורה פה?): כיוון שהאפליקטור אינו סופג חומר, קשה להטמיע את המייקאפ בעור ולהגיע באמצעותו לגימור טבעי על אף שאני משתמשת בממש מעט מייקאפ. גם אם תניחו מייקאפ באמצעות כפית, תגיעו לאותה תוצאה מזעזעת; לא ניתן לבצע באמצעות האפליקטור שום פעולת הנחה קלאסית: מריחה, סיבוב, קונטור, טשטוש, פידור, אפייה, whatever...
המריחה נראית לא אחידה, הסיבוב אינו מצליח להחליק פני שטח שאינם מושלמים (כגון קמטוטים ונקבוביות) ועל טשטוש אין בכלל מה לדבר. פשוט קחו מעט מייקאפ השפריצו אותו על הפנים ותקבלו את אותה תוצאה נטולת חן שהספוגית המצ'וקמקת הזאת משיגה.
יכול להיות שחלקכן מצקצקות בחוסר שביעות רצון "נו מה, ברור שאת לא מרוצה, לא קנית Silisponge מקורית". גבירותיי, סיליקון זה סיליקון ולא משנה מי האבא שלו. בניגוד לספוגיות דוגמת Beauty Blender שלהן פרמטרים חשובים במלאכת הנחת המייקאפ כגון חומר גלם, צפיפות, יכולת ספיגת מים וקשיות המשפיעים באופן ניכר על טיב המוצר וביצועיו.
ואם כבר "Silisponge" - "ספוג" בהגדרה הוא חומר רך ונקבובי בעל יכולת ספיגה ומן הסתם חומר סיליקוני אטום נטול יכולת זו. לא ממש ברור לי כיצד השם "Sponge" הסתנן לשמו של המוצר המקורי אבל כנראה שמישהו היה עייף מאוד כשבחר אותו.
לסיכום ולעניין - כנראה שמה שנראה כמו שתל סיליקון צריך להישאר בתוך הגוף ולא לנסות למצוא לעצמו ייעודים אחרים מחוצה לו.
MAC Retro Matte Liquid Lipcolour in Flesh Stone - משפתון הליקוויד העמיד הראשון שניסיתי מסדרה זו כבר זכיתי להיפרד ברבנות; הוא עשה V על כל חסרון אפשרי בספר: לא עמיד, מלכלך, אפליקטור מעצבן ובנוסף לכל, גם יקר. מודה שהתבאסתי לקבל שפתון נוסף לסקירה אך בפינה קטנה במעמקי לבי קיננה התקווה שאולי דווקא גוון הניוד יצליח להציל את כבוד הסדרה ויגרום לי לשנות דעתי עליה. ובכן גבירותיי - כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. כמו הגוונים הכהים, גם הבהירים לא מוצלחים במיוחד (למרות שאני חייבת להודות ששפתון ניוד הנמרח על השיניים בולט פחות מאחיו הכהה). השפתון מתפוגג ממרכז השפתיים שניות לאחר הנחתו, הפורמולה היבשה שלו אינו נעימה בתחושתה ומתגרגרת במגע עם מים ולמרות שגוון הוא עניין של טעם וריח, Flesh Stone שבאמתחתי הוא אחד המזעזעים שנתקלתי בהם בגזרת הניודים; מעין חום-אפרפר עם תת גוון ירוק חאקי. לא צבע שמישהי תשמח למרוח על שפתיה (אלא אם הוא מעורבב עם גוון אחר, במקרה הטוב).
אז יש הטוענים כי בסיבוב הנוכחי מאק שיפרו את פורמולת השפתון, צר לי לאכזב, הקשר בינו לבין "משופר" הוא מקרי בהחלט.
יציאה גרועה מבית מאק שבוודאות לא מצדיקה פרידה מ-115 ש"ח.
Gabrini Matte Lipgloss Long Lasting BB # 03 - עד עכשיו נשארתי דיי אדישה לתופעת הרשת הזאת שנקראת "גבריני" (אם אתן לא חיות על המאדים וחברות בלפחות קבוצת פייסבוק אחת העוסקת באיפור, חותמת בדם שלא פספסתן את השם המדובר). באמת ששום דבר ממוצרי החברה המדוברת לא דגדג לי (הסטנדים בחנויות סטייל "משה ובניו - חומרי בניין" לא ממש קרצו לי, המדפים שידרו צ'יפיות מתפרצת והאריזות הזכירו לי "מותגי קוסמטיקה" שראיתי פעם בשוק רמלה...) ובכל זאת, עם כמה שאני מעריכה את עצמי כבעלת עמוד שדרה ואופי חזק למדיי, הסתקרנתי לנסות את תופעת הרשת המדוברת ולבדוק הכצעקתה (מה לעשות, גם החתול נכנע לשמנת, בייחוד שצבעה ניוד מעלף).
באופן לא צפוי (או צפוי, תלוי איך מסתכלים על זה) הדייט הראשון היה מבטיח מאוד - המחיר הזול, האפליקטור הזוויתי המאפשר הנחה נוחה, ניחוח השפתון הנעים, קיבועו המהיר על השפתיים וגוונו המרהיב והאטום במריחה אחת הצליחו לגרום לי לחשוב כי "כנראה שהעדר המפרגן יודע מה טוב". לאחר שתחושת הדביקות הראשונית חולפת, הוא צולח בגבורה את מבחן הנשיקה וניכר כי עמידותו יפה גם כן (להוציא מן המשוואה אכילת מאכלים שומניים, שום שפתון לא שורד אותם). הבעיה איתו מתחילה כאשר עולה הצורך לחדשו. כן כן, חידוש שפתון אינו מצב יוצא דופן ואפילו דיי לגיטימי יש לומר וכאחת הסולדת ממראה האומברה על השפתיים (קרי, השפתון מתפוגג ומשאיר את חלקן הפנימי נטול גוון) ניכר כי השכבה השנייה לא ממש מסתדרת עם השכבה הראשונה והופכת אותה לפצ'ית, מתפוררת ולא מחמיאה במיוחד. מה גם ששתי שכבות על השפתיים מרגישות כבדות מאוד ומסכלות צרכים מינימליים טבעיים כגון דיבור, שתיה ועוד זוטות שכאלה... אז נכון ששפתונים בגימור מאט לא מצטיינים בהענקת תחושה טבעית ונינוחה לשפתיים אך גבריני ממש גורם להן להרגיש כאלו העמיסו אותן בשכבת טיט.
מסקנה - לעולם לא לבטוח בשפתון מאט המכונה "ליפגלוס" (הרי "גלוס" בהגדרה פירושו "מבריק", כאילו דהא) ובטח שלא להתפתות למוצר שפתיים שבשמו ראשי תיבות שכה מזוהים עם קרמי פנים בעלי גוון: "BB". מוזמנות להסביר לי מה הקשר בין BB לשפתון... אולי אני מפספסת פה משהו...
הספדתי את 20 השקלים שהקרבתי בעודי מקללת חרישית את העדר שגרם לי לקנות שפתון ב"משה ובניו - חומרי בניין".
Laline Face Nourishing Serum - אני חולת סרומים פנטית ונדיר מאוד שאניח קרם פנים מבלי להשתמש בסרום קודם לכן. כמה כייף לקבל סרום המתיימר להזנת העור וליחוחו בעודו מתהדר ברכיבים כגון ויטמין E, חמאת שיאה ושמן זית. בפועל, מסתבר כי הסרום של ללין ממש סתמי בביצועיו: לא מלחח, לא מפגין כישורים מרשימים בשימוש ממושך ואינו מהווה בסיס טוב לקרם שכן הוא גורם לדביקות על הפנים המלווה בתחושת כובד. גם אריזתו מעצבנת לתפעול, גימיק ה"שרוול בתוך טיוב" לא ממש עובד מה שגורם למאבקים בנסיון שחרור הנוזל לאוויר החופשי. אין בו כלום ושום דבר מלבד ניחוח ממש נעים וטעים של מלון וללא שמץ של ספק הוא אינו מצדיק את עלותו, 119.9 ש"ח.
תם לו פוסט ממורמר נוסף, מוזמנות לחלוק בתגובות את המרמורים האישיים שלכן...
גילוי נאות: מאק וללין התקבלו לסקירה
אחד הטובים שלך!
השבמחקפיפי בתחתונים!!
השבמחק